א. בחרתי במקרה של הילד אשר רוצה לאכול גלידה במקום הארוחה.
זה לא חדש לנו כי לאכול גלידה זו אינה אכילה אשר נחשבת לארוחה, מאחר ואינה מזינה. יתכן וגלידה כן תשביע את הילד, אך איננו רוצים שהילד/ה שלנו יאכלו גלידה כל ערב.
בסיטואציה הזו הילד יודע כי גלידה זה משהו מיוחד ולא אוכלים גלידה במקום ארוחה. למרות זאת הילד בודק אם הוא יכול לאכול גלידה. לפי נודינגס ניתן לאפשר לילד לאכול גלידה במקום ארוחה, כל עוד זה לא קורה הרבה והילד מודע לכך שאנו שוברים את השגרה.
אם נאפשר לילד לאכול גלידה/ממתק במקום ארוחה לעיתים רחוקות לא יקרה כלום. החינוך לא יהרס, להיפך, הילד יסמוך על המבוגר ואולי יבין אותו או את מקומו בצורה ברורה יותר.
ב. אני מסכים עם גישתה של נודינגס והייתי מאפשר לילד לאכול גלידה. אני מאמין כי כולם שוברים חוקים, כללים ומוסכמות. הילדים צריכים לדעת שניתן לעשות זאת אך זה לא משהו רגיל. כמו כן, אני לא רואה כי לאכול פעם בתקופה מסויימת גלידה לארוחת ערב זה כזה נורא. התיווך כאן הוא חשוב ואני חושב שניתן להרוויח הרבה יותר אם נאפשר לילד לאכול גלידה מאשר להילחם בו.
כמו כן, יש גיל מסויים שבו מפסיקים להתקלח יחד. אבל כל יום רביעי, הבנים של הבית עושים רכיבה על אופניים בפארק, אוכלים פיצה, עושים שטויות ובסוף היום לפני שהולכים לישון מתקלחים יחד. כל עוד הילדים מודעים לכך שהמקלחת הזו ביחד היא שוברת שגרה וקורה רק בנסיבות מסויימות הכל בסדר.
אנחנו אנשי החינוך חייבים לדעת לבחור את המלחמות שלנו טוב מאוד. יש לנו 35 ילדים שבכל יום צריך לבחור כיצד נגיב לבקשות שלהם. אם לא נגלה גמישות ולא נאפשר להם לחלום אנחנו נקבל את ההיפך.
hagarlala1
אני מסכימה מאוד עם לינור. בתור אחד שעבדה בגנים, אומנם לא בתור גננת אלא בתור סייעת. יצא לי להיחשף לגננות שהשתמשו בשיטתה של לינור בה הייתה גמישות עם הילדים ושבירת חוקים מסויימת על מנת לסייע לילדים מסוימים במקרים מסוימים. אני חושבת שגם אני הייתי נוהגת כך, כי זו לדעתי הדרך הכי טובה בה אנו בתור מבוגרים קשובים גם לצרכיהם של הילדים.