לדעתי רק המקרה השני, בשונה מהמקרים הראשון והשלישי,  מתאים לתיאורה של נודינגס לאכפתיות בגלל שהמקרה השני מציג הכלה והתחשבות בצרכים של האחר, ושם את הצרכים של האדם הספציפי מעל לכללים והנורמות הכלליות. דבר זה ממחיש את דימוי המציאות של האחר כמציאות שלי. וזה מתאים לתיאוריה של נודינגס שמתמקדת בדאגה אכפתית והסתכלות על האדם, על רגשותיו, נסיבותיו וצרכיו האישיים.

המקרה השני דומה יותר לתאוריה של נודינגס. תחילה, נראה כי במקרה הראשון הוא אינו קשוב לצרכיו של אימו, הוא רק מתוסכל מן המצב שהוא נמצא בו, אף על פי שהוא טוען כי ישנה דאגה שלו כלפיה. המקרה השלישי דומה למקרה הראשון כי כאן ניתן לראות כי דאגתו מגיעה מבחינה כספית, כלומר, אין כאן דאגה אמיתית לצרכים של אימו. לעומת זאת במקרה השני ניתן לראות שהדאגה היא אמיתית כי כאן הוא מבין שהוא רוצה להיות שם באמת בשביל אימו, הוא מבין את המחוייבות שבכך, למרות שיש לו גם התחייבויות אחרות.

המקרה השני מזוהה יותר עם התאוריה של נודינגס לאכפתיות. נראה שחייו של האדם משפיעים עליו ומקשים עליו להגיע אל אימו יותר. אך הוא מראה את האכפתיות, את הרצון ואת החשיבות. המקרה הראשון לעומת זאת נראה כי כי אכפת לו, אך הוא "מקבל" את העובדה שהוא לא יכול להשקיע זמן נוסף לאימו. במקרה השלישי, הוא מראה את האכפתיות שלו במשאבים שנותן לאימו אך רוצה שעוד אנשים ישאו בנטל הטיפול והדאגה לאמו.

המקרה השני דומה מאוד לתיאורה של נודינגס לאכפתיות. ניתן לחשוב כי במקרה של סמית' הוא אומר שהוא בן אדם אכפתי. משמעות ראשונה מתפרשת כמחשבה על אמא שלו אבל מציין כי זה עול כבד שצריך לטפל בה. משמעות שנייה מתפרשת כי הוא  בן אדם אכפתי אומנן יש לו בנוסך עוד עיסוקים. משמעות שלישית מתפרשת כאכפתי כעובדה שהוא משלם את חשבונות הבית עבור אימו. בעקבות כל המחויבויות שלו הוא מגיע למצב של מסכנות וצורך שיטפלו וידאגו לו- לא נותר מקום לדאגה לאמא שלו.

מכיוון שמפורטות כאן דוגמאות שמשקפות התבוננות על הצרכים של האחר. ולא על קבלת החלטות של "אחריות ואכפתיות" רק בשביל מעמד האכפתיות והדאגה. כשאנו מתבוננים על הצרכים של האחר ועל הפניות שלנו כלפי אילוצים ויכולות לדאוג לאחר בכמה מישורים, כך אנו במצב שאנו מצליחים לדמות מציאות של מישהו אחר, להיות נוכחים בו ובמה הוא צריך ומה הוא- זוהי גישה, ראייה והתבוננות שמתקשרת לדאגה האכפתית, כפי שמתוארת כפ"י נודינגס.