אני נוטה להסכים עם גישתה של נודינגס לא להעניש (לפחות לא בהתחלה), אלא להעביר לתלמיד את המסר החשוב של התנהגות מוסרית דרך מקום איכפתי. כשאני עומדת על כך שלא עושים דבר מסויים כי הוא לא הוגן \ צודק \ מוסרי הילד מבין את זה יותר מאשר שנלמד אותו בצורה כוחנית. דווקא בגלל שהתלמיד יודע שהמורה נמצא מולו במעמד של כוח והוא לא משתמש בו – הוא מבין שהערך עליו אנחנו עומדים חשוב יותר מכל דבר במהותו. כשאנחנו מצפים לטוב מהתלמיד (לא מתוך מקום תמים, אלא מודע על השפעתנו על התלמיד באמונה בו), אנחנו מציגים אידיאל מוסרי שהתלמיד ישווה את עצמו אליו בפעם הבאה ולכן יצפה גם מעצמו לטוב – כמו שהדגמנו לו.

בגישתה זו של נודינגס צריך לזכור שהכוונה היא לא להעמיד פני תמים או לטמון ראש בחול – אלא להיות מודעים לכל התרחישים, כשהעדיפות היא לתת את הרווח של הספק שמאפשר את הפוטנציאל לטוב אצל התלמיד.

כמו כן, את ה”עונש” ניתן להחליף ב”השלכה” כמו שרובנו בסמינר למדנו. אפשר למצוא דרכים יצירתיות להטמיע בתלמיד את אידיאל המוסר.

לדעתי, גישתה של נודינגס במקצתה נכונה, אך ברובה שגויה. יש להיות מודע ולהכיר ברצונותיו של הילד להצליח, ושכחלק מהניסיון להצליח הוא יעשה מעשה שיכול לפגוע באמינותו רק על מנת להעלות את סיכויו להצלחה. יחד עם ההכרה הזאת, חשוב להציב עובדה לילד, שלא ההצלחה הממשית על הנייר היא מה שעושה את ההבדל בין מי שיודע את החומר ומי שלא, אלא גם הדרך חשובה לכך. יכול להיות שזה קשה, בגלל שיכול להיות שהוא לא טוב במקצוע, אך חשוב להציב עובדה שבעזרת השקעה אפשר להגיע למקום לא פחות ממספק. בניגוד לפרקטיקה של נודינגס, יש להכיר בצרכיו וקשייו של הילד, אך יש להסביר לתלמיד כי הוא צריך להגיד למורה שלא התכונן מספיק ולא יודע את החומר, מפני שתמיד ישנו מועד ב’, ואם לא אז תמיד יש מבחן אחר שישפר זאת. יש להסביר את ההשלכות של חוסר אמינות, ושאמינות, כנות והשקעה במבחן המציאות בכל סיטואציה בחיים הן המעלות החשובות והאידיאל המוסרי שצריך להתקיים. ללא השלכות למעשיו, התלמיד יבין שיוכל לכל אורך חייו לעשות מעשים שכאלה. לפיכך, כיוון שזוהי דרך הכנה לחיים מעבר למבחן, הוא צריך לדעת, בצורה שאיננה נוזפת או מבקרת, שהוא צריך לקבל את התוצאה עבור המעשה שעשה – וזה בציון נכשל במיידי ללא הזדמנות שנייה או באם זה בתוספת הערה למעקב.

אני מסכימה עם גישתה של נודיגס במקרה של אם זה קורה לי פעם ראשון עם תלמיד מסוים, כן יהיה לי חשוב להסביר לו את מעשיו הלא נכונים והלא מתאמים לאנשים שירצו להצליח בהמשך חייהם,  ואולי אני חושבת שזאת תהיה דרך טובה לכוון אותו ב איך לעזור לחבריו או לאנשים מסביבו בצורה יותר נכונה והגונה מבלי שתזיק. אני גם חושבת שהדור של היום פחות מזיז לו “עונש”, הוא דור שפתוח יותר לדיאלוג ולניהול שיחה בין ארבע עיניים, זה שאתה נותן לו את המקום להסביר את עצמו  ולהודות במעשיו הלא נכונים בהחלט יכול להביל להצלחה במערכת היחסים ביני לבין התלמיד. כמורה לעתיד הגישה של נודיגס מאוד מתאימה לי, אני פחות מסכימה עם עונשים כי זה יכול להוביל לחוסר פתיחות עם התלמיד, אני כן ארצה ללמוד וללמד אותם איך מתפתחים מהטעויות ואיך אפשר להפוך הלא נכון לצורה נכונה…זה חשוב כי זה חלק מהלמידה שאנחנו צריכים להעביר כאנשי חינוך.