נודינגס אומרת כי ישנם אנשים שהיו מוכנים למסור מידע ולפעול לפי העיקרון אבל היא לא תעשה את זה- למסור מידע. היא לא מציעה לא להסגיר תמיד מישהו מהמשפחה. אלא, מציעה שחוקים לא צריכים להדריך אותנו וצריכים להיכנס לפרטים. שהמשטרה או הממשלה מחייבת אותנו להיות בריגול ולטמון מלכודת לאותו איש חשוד- כל אלה מעוררים סלידה והיא לא מצדיקה אותם על כך. יש כל מיני מקרים שבו החוק מחייב אותנו להתנהגות לא אתית ולכן, יש לנהוג קודם כל לפי הרגש ולא לפי החוק כלומר, אין לה נטייה אוטומטית לציית לחוקים.

ב. אני מאוד שנויה במחלוקת לגבי אופן התנהגותה של נודינגס למקרה, מכיוון שיש סיטואציות שונות בהם אני מעדיפה לדעת ולהבין את הפרטים לפני שאני משתפת פעולה עם החוק. אומנם, במקרים שמחייבים אותי לשמור על החוק והברור מאליו הוא לציית לחוק. כיום, לצערי, ישנם מצבים בהם שמירת החוק אינה מורגשת בשטח מכיוון שכל אחד לוקח את החוק לידיים שלו ויש תחושה של אי סדר.

זה לא חדש לנו כי לאכול גלידה זו אינה אכילה אשר נחשבת לארוחה, מאחר ואינה מזינה. יתכן וגלידה כן תשביע את הילד, אך איננו רוצים שהילד/ה שלנו יאכלו גלידה כל ערב.

בסיטואציה הזו הילד יודע כי גלידה זה משהו מיוחד ולא אוכלים גלידה במקום ארוחה. למרות זאת הילד בודק אם הוא יכול לאכול גלידה. לפי נודינגס ניתן לאפשר לילד לאכול גלידה במקום ארוחה, כל עוד זה לא קורה הרבה והילד מודע לכך שאנו שוברים את השגרה.

אם נאפשר לילד לאכול גלידה/ממתק במקום ארוחה לעיתים רחוקות לא יקרה כלום. החינוך לא יהרס, להיפך, הילד יסמוך על המבוגר ואולי יבין אותו או את מקומו בצורה ברורה יותר.

ב. אני מסכים עם גישתה של נודינגס והייתי מאפשר לילד לאכול גלידה. אני מאמין כי כולם שוברים חוקים, כללים ומוסכמות. הילדים צריכים לדעת שניתן לעשות זאת אך זה לא משהו רגיל. כמו כן, אני לא רואה כי לאכול פעם בתקופה מסויימת גלידה לארוחת ערב זה כזה נורא. התיווך כאן הוא חשוב ואני חושב שניתן להרוויח הרבה יותר אם נאפשר לילד לאכול גלידה מאשר להילחם בו.

כמו כן, יש גיל מסויים שבו מפסיקים להתקלח יחד. אבל כל יום רביעי, הבנים של הבית עושים רכיבה על אופניים בפארק, אוכלים פיצה, עושים שטויות ובסוף היום לפני שהולכים לישון מתקלחים יחד. כל עוד הילדים מודעים לכך שהמקלחת הזו ביחד היא שוברת שגרה וקורה רק בנסיבות מסויימות הכל בסדר.

אנחנו אנשי החינוך חייבים לדעת לבחור את המלחמות שלנו טוב מאוד. יש לנו 35 ילדים שבכל יום צריך לבחור כיצד נגיב לבקשות שלהם. אם לא נגלה גמישות ולא נאפשר להם לחלום אנחנו נקבל את ההיפך.