בעזרת הדיאלוג, האכפתיות של הילד מקודמת בכך שהדיאלוג מונה מספר נקודות בהן על הילד להיות אכפתי מספיק כלפי הצד השני כדי ששני הצדדים יוכלו להפיק ולהסיק את מסקנותיהם העתידיות. בין הנקודות:
*הקשבה
*פתיחות
*הכלה
*מתן מענה מותאם סיטואציה
*מחשבה עמוקה על הסיטואציה
*חשיבה על רעיונות ומציאת פתרונות לקונפליקט
*מילוי "ארגז הכלים" הרגשי ואולי גם החברתי ועוד.
אלו ועוד מקדמים ומטפחים את האכפתיות של הילד, מהווים השראה ודוגמה וממלאים את ארגז הכלים הרגשי שלו.

בגן לדוגמה, אני פועלת על פי תכנית רגשית חברתית המשלבת גם דיאלוג- לעיתים "אחד על אחד" ולעיתים בקבוצות קטנות. לדוגמה בקבוצה קטנה- אני מציגה בפני הקבוצה סרטון או תמונה של סיטואציה ואנחנו מנהלים דיאלוג על מה לדעתם היה המקרה, האם ישנה אפשרות שהמקרה יכל להימנע? מה יכלו שני הצדדים לעשות אחרת? מה אפשר לעשות אם אנחנו נתקל במצב הזה? ועוד שאלות רבות וטובות…
פיתוח החשיבה סולל דרך לקבוצה לניהול דיאלוג מעשיר בהנחייה ובתיווך שלי כגננת.

ראשית, אני מאמינה שבכל דבר בחיים, הלמידה הטובה, היעילה והאמתית ביותר היא זו הנוצרת ע"י תרגול ועשייה. למידה מתוך חוויה הינה אפקטיבית יותר מכל שיעור פרונטלי שנעבור, חוויות הן דבר אשר נצרב בזיכרוננו האישי, החושי, והרגשי. ברגע שאנו זוכרים כיצד עושים פעולה, יהיה לנו קל יותר לעשות אותה בעתיד ואף נוכל לבצע אותה טוב יותר. כך, ככל שנתרגל מיומנויות אכפתיות ונגרום לילדינו לתרגל זאת, כך ילמדו לעשות זאת בעצמם וכן תתחזק האכפתיות שלהם מפעם לפעם.

ילדים קטנים בגילאי מסוימים נוטים לעתים לראות בעיקר את עצמם ומתקשים לראות את צרכיו של האחר ולהיות אכפתיים אליו באופן טבעי. כלומר, הם לא מאוד אכפתיים באופן טבעי. גם במקרים בהם הילד חסר מיומנויות אכפתיות לחלוטין, התרגול שיראה בהתחלה מאולץ, עשוי להפוך להרגל וכך לפתח את הצד האכפתי שלו. כפי שאומר המשפט "fake it till' you make it".

בנוסף, אם נהיה אכפתיים כמבוגרים כלפי הילד, ונתרגל זאת בעצמנו כמה שאפשר- הילד עשוי לספוג את ההתנהגויות האלו ולאמץ אותן באופן טבעי, כפי שילדים מחקים מבוגרים בדברים אחרים.

כיצד ניתן ליישם?

בכיתת החינוך שלי (עם רקע רגשי-התנהגותי), התלמידים הגיעו חסרי מיומנויות אכפתיות לחלוטין. כל תלמיד רואה רק את עצמו ואת צרכיו ללא שום ראייה של האחר.

בכיתה אנו לומדים ומתרגלים אכפתיות בדרכים שונות. אחת הדרכים לרכישת מיומנויות חברתיות לדוגמה הינה בעזרת בקבוק הפונפונים. על כל מעשה חברי אכפתי שהתלמידים עושים – מכניסים פונפון לבקבוק. ישנם 3 שלבים אליהם צריכים התלמידים להגיע וכל שלב מקנה להם צ'ופר משמעותי וחוויתי לבחירתם. זאת לאחר שמתחילת השנה אני מחלקת כוכביות בונוס על מעשים חברתיים ואכפתיים הנוספות להם לניקוד היומי בתכנית ההתנהגותית.  בזכות הכוכביות למדו ורכשו התלמידים את ההתנהגויות, ובזכות הפונפונים הם מתרגלים אותן באופן יותר תדיר. הפונפון ניתן על כל ניצוץ של אכפתיות!

יש לציין כי בכל בוקר בפתיחת הבוקר נעשה שיח חברתי עם סיסמאות שבנינו בעצמנו עם הקשר לבקבוק – כשאני עושה מעשה חברי ואכפתי אני גורם לכולם להרגשה טובה ואווירה טובה, וגם לעצמי. כולם מרוויחים – ולא רק צ'ופרים.

בהתחלה המעשים נראו מאולצים וכל מעשה נעשה במטרה לקבל צ'ופר. עם הזמן אני רואה שהתלמידים מתנהגים בצורה חברתית גם במצבים בהם "המורה לא מסתכלת". כלומר- ההתנהגות המאולצת הופכת להרגל בזכות התרגול.